מארי אנטואנט, מובילת טרנדים - ביקור בתערוכת אופנה

Lea Passi Even
5 במאי
זמן קריאה 4 דקות

ביקרתי בתערוכה המרתקת על מארי אנטואנט בלונדון, והתחברתי מחדש לאהבתי לאופנה ועיצוב. כל פרט בתערוכה החיה את ההיסטוריה והיצירתיות שהיו לה. אין ספק, היו רגעים שאפילו דמיינתי את עצמי צועדת במלתחה האוריגינלית שלה.

בשנים האחרונות, מאז ששניים מילדי מתגוררים באירופה (אמסטרדם ולונדון), יוצא לי לפחות פעם בשנה לבקר אצלם. כשאני מתכננת את הביקור אני תמיד משלבת בו ביקור במוזיאונים. בלונדון יש שניים החביבים עלי במיוחד- מוזיאון האופנה והטקסטיל ומוזיאון ויקטוריה ואלברט. במוזיאונים אלה, במיוחד באחרון יש כל שנה תערוכת אופנה/עיצוב מרכזית. התערוכה (1)"Victoria and Albert Museum” ב- “Marie Antoinette Style” הייתה הרבה יותר מתערוכת אופנה היסטורית, היא הייתה ניתוח של איך נוצרת השפעה אופנתית, ואיך דמות אחת יכולה להמשיך לעצב טעם במשך יותר מ־250 שנה. אבל, אולי מה שהרגיש הכי עכשווי, היה עד כמה זה עדיין רלוונטי. גם היום, מאחורי כל אובייקט יש מערכת של ידיים יוצרות, של החלטות, של סיפור. בתוך עולם של ייצור מהיר, הבחירה לעבוד אחרת, לאט יותר, דרך חומר ומגע, מרגישה כמו המשך של אותו קו: לא רק ליצור משהו יפה, אלא לקחת חלק בעיצוב של תרבות, אפילו בקנה מידה קטן ואישי יותר עבורי, יש משהו מעניין בכניסה לתערוכת אופנה במוזיאון, אני לא רק מסתכלת על בגדים ואקססוריז, אני מחפשת את הידיים שיצרוו אותם. (2)

Exquisite Robe à la Française made of luxurious shot silk, reflecting the opulence of fashion favored by Marie Antoinette during the 1780s-1790s.

במשך שנים, בגדים הוצגו כעדות לתקופה, לא כיצירה בפני עצמה ובטח לא כאומנות רק כשאופנה נכנסה באמת למוזיאונים, והחלה לקבל מקום של כבוד התחילו לראות גם את מה שמאחוריה: את התפרים, את הבחירות בעולם של ייצור המוני ומהיר, לעומת עבודת יד המרגישה כמעט כמו אמירה שקטה, נוכחות , ואת האופנה כראי של תקופה.עם המחשבה הזאת, אני נכנסת לתערוכה לא רק כדי לראות מה נלבש, אלא איך זה נוצר כשהגעתי לתערוכה על מארי אנטואנט בלונדון באוקטובר 2025, הרגשתי שאני חוזרת בזמן. התערוכה המוקדשת להיסטוריה של האופנה בזמן של דמות כה אייקונית, גרמה לי להסתכל בעיניים חדשות על רזי הסטייל שלה. רובינו מכירים את מארי אנטואנט כמלכה האחרונה של צרפת לפני המהפכה, בזכות המשפט האייקוני - אם אין לחם תוכלו עוגות. אבל, היה בה הרבה יותר מזה. מארי אנטואנט הארכידוכסית מאוסטריה נולדה ב-1755 ובגיל 14 התחתנה עם יורש העצר של צרפת שב- 1774 לאחר מות אביו, יהיה לואי ה-16, המלך האחרון לפני המהפכה. היא הוצאה להורג ב-1793 בהיותה בת 38 בלבד.

Robe a l'Anglaise A late 18th-century English gown, showcasing the informal elegance of narrow paniers and a tightly pleated back for a shapely silhouette, made from popular striped silk reminiscent of Marie Antoinette's 1782 wardrobe.

תערוכה מראה בבירור:-מארי אנטואנט לא הייתה “אייקון אופנה” פסיבי, היא פעלה כמו מנהלת קריאטיבית של סגנון לאומי.איך זה בא לידי ביטוי? Rose Bertin, המעצבת האישית של המלכה, עבדה עם יוצרים ומעצבי שיער יצרה טרנדים חדשים (poufs – תסרוקות ענקיות) שינתה סילואטות, חומרים, ואפילו איך מלכה אמורה להיראות כלומר, היא לא רק לבשה אופנה, היא הכתיבה אותה מלמעלה למטה. אחד הדברים הכי חזקים בתערוכה הוא ההבנה שהאופנה מורכבת ממערכת של בעלי מלאכה (וזה קריטי)מארי אנטואנט הייתה תלויה, וגם תמכה, ברשת שלמה של בעלי מלאכה:- אורגי משי בליון, תופרות, רוקמות, צורפים, יצרני בשמים ורהיטים. היא עשתה משהו מאוד מודרני, היא קידמה תעשיות דרך הטעם שלה, במילים אחרות היא הייתה גם לקוחה, גם מוזה, וגם כוח שוק. (3)טרנדים כמסר: כוח, זהות ופוליטיקה התערוכה מדגישה נקודה מאוד עדינה הטרנדים שהיא הובילה לא היו רק אסתטיים הם היו טעונים פוליטית דוגמאות: המעבר לשמלות מוסלין פשוטות היה ניסיון להיראות “טבעית"” כי עיצובי חצר מפוארים נחשבו סימן לעושר וניתוק.הכוונות הובילו לתגובה הפוכה מהמצופה. הציבור לא ראה בזה מעבר “סטייל פשוט” אלא סמל לניתוק חברתי, כי גם הסטייל ה-"פשוט" הזה נתפר מבדים יקרים ועל ידי תופרות שעבדו בשירות בית המלוכה – בהחלט לא כל כך טבעי ועממי. האופנה שהובילה, הפכה לחלק מהביקורת נגדה, כי סך הכל מה שנחשב בעיניה ל-"פשטות" היה עדיין פאר והדר לפשוטי העם. כלומר יכול להיות גם מסוכן, האופנה שלה הפכה לחלק מהביקורת נגדה. (4) Trend leadership החלק האחרון של התערוכה מראה משהו חשוב נוסף:- ממשיך לעבוד עד היום “Marie Antoinette” המותג (5)McQueen, Dior, Westwood מעצבים כמו שואבים ממנה השראה, האסתטיקה (פסטלים, נפחים, קישוטיות) הפכו לשפה זה כבר לא רק אדם, מדובר בקוד תרבותי שלם, כמו כן, נעשו מספר סרטים עליה שמעצבים מהשורה הראשונה, עיצבו תלבושות לשחקניות. מארי אנטואנט הייתה מהראשונות שהבינו ש־אופנה היא לא רק אובייקט היא מערכת של השפעה והמערכת הזו כוללת: יוצרים חומרים סיפור קהל ותדמית. אז: הייתה מלכה שמעצבת טעם דרך בעלי מלאכה היום: יש מעצבים עצמאים שבוחרים לא להיעלם בתוך תעשייה (כמוני, למשל) ההבדל הוא אז - הכוח היה ריכוזי היום - הוא יכול להיות אישי ואינטימי.

The Muslin dress that caused a public outcry when it was exhibited at the 1783 Paris salon.

הבחירה שלי ללכת לתערוכה הזאת לא הייתה מקרית, עבודותיי בעור, כמו הקלאץ' רטרו הקטן שעיצבתי, נוצר בזכות השראות שחלקן באות מביקורים קודמים בתערוכות אופנה, בתערוכה הזאת ראיתי השפעות רבות שהזכירו לי את עולמי הקטן, גם בעבודות נוספות כמו תיק הנשיאה והקלאץ' בצבע אפרסק.בחלל התערוכה, כל פינה עוצבה בקפידה והוצגה בגאווה. התלבושות המקוריות, העשויות מבדים יקרי ערך, נתנו כבוד לעבודת המעצבים של התקופה. המבקרים התהלכו בחללים מרשימים, וכל אחד התפנה לרגע ייחודי שלו עם ההיסטוריה, כשאני נותנת לקולקציות המרהיבות לקחת אותי למקום מענג ומסתורי.מרגע שנכנסתי למוזיאון הייתי בפוקוס על פרטי הפריטים. כל תיק, בגד או תכשיט עשה רושם שאין לו תחליף. זה היה כמו חלום שהפך למציאות, וכל פריט היה מתנה לעיניים שלי. לא אחת, דמיינתי את עצמי חיה באותם הימים, כאשר אופנה עילית הייתה דרישה לחדשנות, עם יצירתיות שאין לה גבולות. (6-8, פוסטים באינסטגרם שכתבתי בעקבות התערוכה)אני אוהבת לשלב בדים עם עור, בעיקר תחרות, דרך השילוב הזה, אני מדגישה את הגוונים ומתכתבת עם ההיסטוריה. מארי אנטואנט חסרת המזל, לא הייתה רק דמות מוארת, אלא גם אנושית ואמיצה, ששילבה את חייה עם דפוסים ודינמיקות של חברה, שהייתה בתקופה של מעבר, התקופה בה חיה, לא התאימה לחזון שלה. התערוכה הזאת והספר שלה שאותו רכשתי ואני מתבוננת בו לא מעט, נותנת הצצה לתרבות שהייתה ואיננה, אך המותג "מארי אנטואנט" עדיין חי ובועט!

התמונות מהתערוכה צולמו על ידי כשביקרתי בתערוכה. תמונות התיקים שלי צולמו על ידי ועובדו בעזרת AI.