אני מאוד אוהבת אומנות ומקבלת השראה מביקורים במוזיאונים. בדרך כלל, איני נוהגת לחפש קשר בין תערוכות ואומנים, ונהנית מכל אחת בנפרד. לאחרונה, ביקרתי בשתי תערוכות שונות ולכאורה לא קשורות בשום צורה, אבל לפני מספר ימים פתאום התחוור לי הקשר ביניהן – תבניות/ריצוף משטחים/דוגמאות חוזרות
תבניות-1, פופ ארט וטקסטיל
במאי האחרון, ביקרתי במוזיאון האופנה והטקסטיל בלונדון בשכונת Bermondsey, הבוהמית והמקסימה, לא רחוק מגשר לונדון. במוזיאון הקטן הזה מוצגות תערוכות מתחלפות. התערוכה שבאנו לראות נקראה Andy Warhol the textiles נתחיל מזה שלא ידעתי כלל ש-Andy Warhol אייר בדים, כמו רוב האנשים, שמו התקשר אצלי עם Pop Art. מסתבר שהוא אייר בדים בדוגמאות שחוזרות על עצמן, בהתחלה הוא צייר עבור עצמו, במשך הזמן, עבור חברות מסחריות, ועל חלק גדול מהם הוא לא קבל קרדיט, אלא החברה עבורה יצר הייתה בעלת הדוגמאות. לכן, מאוד קשה ללקט את היצירות האלה ולקטלג אותם. בתערוכה הזאת ניסו לעשות את זה ואפשר לקרוא על כך בספר התערוכה היפיפה, שרכשתי כמובן, מצורף הצילום.
האיורים לקוחים מעולם החי, הצומח ומחיי היומיום: פרפרים, פירות כמו למשל לימונים, מלונים, או מעולם הדומם, צדפות, עציצים, בקבוקי בושם, גלידות, ועוד שהודפסו על בד. לפעמים הוא השתמש באותו עיצוב במספר גדלים שונים, בדרך כלל גם בחר כל פעם בפלטת צבעים מסוימת. בצורה זו, על ידי שכפול ושילוב אומנות במוצרי צריכה גם אנשים רגילים יכלו להרשות לעצמם להתהדר ביצירות אומנות. הבדים שימשו בעיקר לבגדים, וילונות ואף לנייר עטיפות למתנות. הצבעוניות המרעננת, הפשטות ולפעמים אף הנאיביות של ההדפסים גרמה לי להסתובב במוזיאון עם חיוך גדול, בשמחה הייתי לובשת שמלות עם הדפסים של אנדי וורהול!
ניו יורק נחשבה בשנות החמישים למרכז האופנה והטקסטיל ופרחו אז שיתופי פעולה בין מעצבים, אומנים וחברות לייצור בדים. אחד משיתופי הפעולה הידועים היה ב-1954- דן פולר, מחברת הטקסטיל Fuller Fabrics יזם שיתוף פעולה עם אומנים כמו פיקסו ומירו. ב-1956 החברה אף השתתפה בתערוכה שנקראה Textile USA במוזיאון ה- Moma בניו יורק עם עבודות של האומנים הללו ועוד. Andy Warhol שתמיד ידע לזהות טרנדים, והיה ער למגמה הזאת, עיצב 3 דוגמאות פרחוניות עבור החברה לאחר מספר שנים.
התמונות צולמו על ידי, ב- Fashion + Textile Museum במאי 2023
קצת על האומן, הוא התפרסם כאומן פופ ארט - הפך מוצרים פופולריים לאומנות, טשטש גבולות בין מוצרים תעשייתיים לאומנות. עבד הרבה בעולם הפרסום, עיצב אריזות, אייר כתבי עת ועיתונים. כשניסה להיות אומן ״רציני״, פחות הצליח, הוא לקח מוצרי צריכה יומיומיים כמו שטרות, פחיות קולה, דמויות של אנשים מפורסמים, (אחת הידועות הייתה מרלין מונרו). והפך אותם לאומנות! Andy Warhol למד במכון טכנולוגי אומנות, עיצוב ואיור, והתחיל בקריירה של מעצב תעשייתי. הוא קרא לעצמו ״אומן עסקי״ הפילוסופיה שלו כפי שכתב בספרו ״הפילוסופיה של אנדי וורהול" הייתה, כפי שסיכם זאת במשפט אחד, "להיות טוב בעסקים:- זאת האומנות המקסימה ביותר, ועסק טוב הוא האומנות הכי טובה"
תבניות 2- דוגמאות חוזרות, משתנות, ראליסטי וסוריאליסטי
ביולי האחרון ביקרתי בהאג, בירת הולנד בתערוכה לרגל 125 שנה להולדתו של האומן ההולנדי המוערך Maurits Cornelis Escher, ומורו וחברו הנערץ Samuel Jessurun Mesquita שנרצח בשואה. המוזיאון שוכן בארמון החורף בו התגוררה המלכה האם, המקסים בפני עצמו. Escher, ידוע ביצירות המאתגרות את העין שלנו, אפשר לעמוד שעות ולהסתכל על תמונות שלו ולהתלבט אם לנגד עינינו מפל או מזרקה, האנשים עולים או יורדים במדרגות וכו'. מסתבר, ששנים אחרי מותו, מתמטיקאים שחקרו את היצירות שלו גילו שמודלים מתמטיים עומדים מאחוריהם, למרות שהאומן צייר מתוך תשוקה לפרספקטיבה והגדיר עצמו כ-מתמטיקאי בינוני ואומן לא מספיק טוב.
אשר יצר בעיקר הדפסים. הוא עיצב מספר סוגי תבניות
1. תבניות שמתחילות באלמנט מסוים ומסתיימות באלמנט אחר (הראשון משמאל)
כמו לדוגמה ״שמים ומים״ (Sky & Water) למשל דגים ההופכים בהדרגה לציפורים. היצירה היא בשחור לבן, הדגים האפורים לבנים על רקע שחור מסתיימים בציפורים שחורות על רקע לבן.
2. תבנית שמתחילה באלמנטים ראלים ומסתיימת בצורות אבסטרקטיות (האמצעי)
יצירה שמתחילה (או מסתיימת, הכל עניין של פרספקטיבה) מצפורים קטנות ואפורות הגדלות עד שהופכות לצורות אבסטרקטיות שחורות ולבנות משוחררות מכל מגבלות. היצירה נקראת "שחרור".
3. תבניות המכילות צורות שחוזרות על עצמן ונראות כמו אריחים (הראשון מימין)
ביצירות האלה אין התחלה, אין סוף, ואין מרווחים בין האלמנטים. מדובר על משטח ללא רקע, אם נצמיד אריח זהה נוסף לקצה האריח, תתאפשר חזרה אינסופית של האלמנטים. המיוחד ב-״אריחים״ של אשר, הוא הניגוד בצבעים, המאפשר לראות את אותה הצורה החוזרת על עצמה בצבע הבהיר וגם בצבע הכהה. רובם מורכבים מצורות של חיות או אנשים ונוצרו בשנות העשרים של המאה הקודמת.
קצת על האומן, M.C. Escher בא ממשפחה מבוססת ב- Leeuwarden, הולנד. בשנות העשרים של המאה הקודמת, למד ב-School of Architecture and Decorative Arts ב- Haarlem. בהתחלה במגמת אדריכלות, ואחר כך עבר לעיצוב. שם הושפע מהמורה שלו J. M. Mesquita שיצר עיצובי בדים בסגנון ארט נובו, והבחין בכשרונו הגרפי. עקב התעניינות מועטה שהייתה ביצירות האלה זנח את הסגנון הזה אך חזר אליו בעקבות ביקור שערך בארמון אלהמברה בספרד ב-1936 שבו הוקסם מהאריחים המצוירים.
התמונה הימנית צולמה על ידי ב- תערוכה בהאג - Escher in the Palace ביולי 2023, 2 האחרות נלקחו מהאפליקציה Smartify בה השתמשתי לניווט בתערוכה.
מה המשותף והשונה בין שני האומנים?
העבודות של שניהם, משפיעות מאוד בעולם האמנות, הן די שונות במונחים של סגנון, נושאים וגישה אמנותית. אין קשר ישיר בין עבודתם, שכן הם פעלו בתנועות אמנותיות שונות למרות שחלק מהשנים בהן היו פעילים חפפו (הראשון באירופה והשני בארה"ב). הם גם חקרו מושגים שונים. עם זאת, יש כמה נקודות שבהן העבודה שלהם מצטלבת.
חזרה ותבניות
אשר וגם וורהול השתמשו בחזרות ובדפוסים בעבודתם, אם כי בדרכים שונות. החזרה של וורהול על דימויים איקוניים, כמו פחיות מרק או דיוקנאות של סלבריטאים, והדפסי הבדים שלו, שעוצבו מחזרות של מוצרים או טבע יומיומי. אשר לעומת זאת השתמש בחזרות כדי ליצור ריצופים מורכבים ומבנים אדריכליים בלתי אפשריים המאתגרים את תפיסת המציאות שלנו.
חקירה "שובבה"
לשני האמנים, הייתה גישה "שובבה" ומלאת דמיון לעבודתם. אצל אשר האשליות האופטיות, והמבנים הבלתי אפשריים, שילוב של ריאליסטי וסוריאליסטי, מתעתעים בהבנתנו את תפיסת החלל אצלו. בעוד שהשימוש של וורהול בצבעים מרהיבים, בדימויים נועזים, ובפריטים יומיומיות בהדפסי הבדים שלו, הם מלאי הומור – ראה הדפסים של גביעי גלידה או בקבוקי בושם.
טשטוש גבולות
גם אשר וגם וורהול טשטשו את הקווים בין דיסציפלינות אמנותיות שונות. חקר האמנות ומוצרי הצריכה של וורהול, כמו גם המיזמים שלו בתחום המוזיקה והקולנוע, ערערו את הגבולות המסורתיים בין מוצרי צריכה ואומנות. באופן דומה, אשר דחף את הגבולות בין אמנות מתמטיקה ומדע ומצא דרכים חדשות בהן הם יכלו להצטלב.
בסופו של דבר, שני האמנים תרמו תרומות משמעותיות לעולם האמנות, אך עבודתם נבדלת בשל הגישות האישיות שלהם והנושאים הספציפיים שהם חקרו.
תבניות 3- אינטיליגנציה מלאכותית, השמים הם הגבול!
לאחרונה, נחשפתי כמו כולם לאינטיליגנציה מלאכותית ויצרתי בין השאר דוגמאות אריחים, זה לא הדבר העיקרי שהתמקדתי בו, אבל הקלות הבלתי נסבלת של היצירה במידג׳רני פתחה לי ולכולם עולמות חדשים. לא אכנס פה לוויכוח אם יצירה שכזאת היא באמת אומנות, יקח זמן להגדיר אותה כי אנחנו בעיצומו של תהליך ההתהוות, מה שבטוח, אומנים ויוצרים יפיקו דברים שונים לגמרי מאשר אנשים סקרנים מהישוב. הם יעבדו יותר, יפתחו את היצירה וייקחו אותה לכיוונים שלהם, לדעתי זאת בהחלט אומנות! השעות הרבות שאני מבלה בפלטפורמות האלה היו רבות לאין ערוך לו הייתי צריכה להעלות על הנייר את הרעיונות שלי. הפוטנציאל המסחרי הוא אינסופי, בדים לבגדים, שמלות, חולצות, ריפודים, תיקים, נעלי ספורט ועוד. מעניין מה אנדי וורהול היה עושה עם זה!
לסיום
אתחבר לנושא הריצופים והחזרות דרך עור מרוצף/מקושט, תיקים החדשים שעיצבתי לאחרונה, בהם בחרתי להשתמש בעור עם הדפס, מוסיף עוד ממד של אלגנטיות ועניין!
